עבור איטום אטמים, מצב הדליפה שלו קשור לגורמים רבים כגון המאפיינים הפיזיים של המדיום האטום, תנאי העבודה, חספוס פני השטח של משטח איטום האוגן, מתח הדחיסה, כמו גם המאפיינים הבסיסיים, הגודל, תהליך ההעמסה והפריקה של אטם. האטם.
1. השפעת התכונות הפיזיקליות של המדיום האטום מאמצת את אותה צורת חיבור איטום. באותם תנאי עבודה, קצב הדליפה של גז גדול מזה של נוזל, ושיעור הדליפה של מימן גדול מזה של חנקן. זה נובע בעיקר מהתכונות הפיזיקליות השונות של המדיום האטום. בין התכונות הפיזיקליות של המדיום האטום, לצמיגות יש את ההשפעה הגדולה ביותר. צמיגות היא מדד לכוח החיכוך בתוך נוזל. עבור מדיה עם צמיגות גבוהה, עמידות הדליפה גדולה יותר ושיעור הדליפה נמוך יותר; עבור מדיה עם צמיגות נמוכה, עמידות הדליפה שלהם נמוכה ושיעור הדליפה שלהם גבוה.
2. השפעת תנאי העבודה על איטום האטמים כוללת את הלחץ והטמפרטורה של המדיום. קצב הדליפה של האטמים משתנה תחת לחצים וטמפרטורות שונות. הפרש הלחץ משני צידי משטח האיטום הוא הכוח המניע העיקרי לדליפה. ככל שהפרש הלחץ גדול יותר, כך קל יותר למדיום להתגבר על ההתנגדות של תעלת הדליפה, מה שהופך את הדליפה לקלה יותר; לטמפרטורה יש השפעה משמעותית על ביצועי האיטום של המבנה המחבר. מחקרים הראו כי העיוות האלסטי והפלסטי של האטמים גדלים עם עליית הטמפרטורה, בעוד שביצועי הריבאונד פוחתים וכמות הזחילה עולה עם עליית הטמפרטורה. וככל שהטמפרטורה עולה, תופעות ההזדקנות, הירידה במשקל, הזחילה וההרפיה של האטם יהפכו יותר ויותר חמורות. בנוסף, לטמפרטורה יש גם השפעה משמעותית על צמיגות המדיום. ככל שהטמפרטורה עולה, צמיגות הנוזל יורדת ואילו צמיגות הגז עולה. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך קל יותר להתרחש דליפה.
3. השפעת חספוס פני השטח של משטח איטום האוגן: תחת אותו לחץ יחס אטם מראש, חספוס פני השטח של משטח איטום האוגן שונה, ושיעור הדליפה שונה גם הוא. בדרך כלל, ככל שחספוס פני השטח קטן יותר, כך הדליפה קטנה יותר. אפקט האיטום של משטח איטום האוגן שעבר טחון טוב יותר מזה של משטח איטום האוגן שלא עבר טחון. הדבר נובע בעיקר מחספוס המשטח הקטן של משטח האיטום, המקשה על מילוי חוסר האחידות, ובכך מפחית מאוד את דליפת הממשק.
4. השפעת מתח הדחיסה של האטם: ככל שלחץ הדחיסה של האטם גדול יותר, כך העיוות שלו גדול יותר. העיוות של האטם ממלא ביעילות את חוסר האחידות על משטח האוגן, ומפחית מאוד את דליפת הממשק; מצד שני, הנקבוביות הנימים של האטם עצמו נדחסות, מקטינות את החתך של תעלת הדליפה ומגדילות את עמידות הדליפה, ובכך מפחיתות מאוד את קצב הדליפה. אבל אם מתח ההידוק של האטם גבוה מדי, קל למעוך את האטם, ובכך לאבד את יכולת הריבאונד שלו ולא מסוגל לפצות על הפרדת משטח האוגן הנגרמת על ידי טמפרטורה ולחץ, וכתוצאה מכך לעלייה חדה בקצב הדליפה. . לכן, כדי לשמור על אטימה טובה, יש לשמור על מתח הדחיסה של האטם בטווח מסוים.
5. השפעת ביצועי האטמים המאפיינים הבסיסיים של האטמים כוללים בעיקר שני חלקים: האחד הוא הביצועים המכניים של האטמים, הכוללים את מאפייני ריבאונד הדחיסה, מאפייני זחילה והרפיית מתח של האטמים; השני הוא ביצועי האיטום הבסיסיים של האטם, אשר לו השפעה משמעותית על ביצועי האיטום של החיבור. האיטום של חיבור אטם אוגן הבורג (כלומר מפרק אוגן) מושג בעיקרו על ידי עיוות האטם כדי להגביר את ההתנגדות לזרימת הנוזל. מאפייני הדחיסה של האטם משקפים חלקית את יכולת האיטום הראשונית שנוצרה מהתאמת פני השטח שלו למשטח האוגן. בתנאי הפעלה, עקב התארכות הברגים ועיוות האוגנים, האטם על פני האוגן נוטה להיפרד יחסית (הפחתת מתח הלחיצה על האטם), והאטימות של החיבור תלויה במידה רבה ביכולת החזרה של האטם. . זחילה והרפיה הן סיבות חשובות לשיעור הדליפה המוגבר של חיבורים אטומים בטמפרטורה גבוהה. ביצועי האיטום של האטמים מאפיינים את הקשר בין קצב דליפה ולחץ בינוני, לחץ דחיסה שיורי של אטמים וטמפרטורה, ומהווה מחוון ביצועים מקיף המאפיין את יכולת האיטום של האטמים.
6. ההשפעה של גודל האטם כוללת בעיקר את ההשפעה של עובי האטם ורוחב האטם.
(1) ההשפעה של עובי האטם היא שתחת אותו עומס דחיסה ולחץ בינוני, קצב הדליפה יורד עם העלייה בעובי האטם. הסיבה לכך היא שתחת אותו עומס צירי, לאטמים עבים יש ריבאונד דחיסה גדול יותר. בתנאי הגעה לאיטום ראשוני, אטמים עבים בעלי מאגרים אלסטיים גדולים יותר יכולים לפצות טוב יותר על ההפרדה היחסית בין משטחי האיטום הנגרמת מלחץ בינוני בהשוואה לאטמים דקים, ולשמור על לחץ דחיסה שיורי גדול יותר על משטח האטם, ובכך להפחית את קצב הדליפה. . אבל לא ניתן לומר שככל שהאטם עבה יותר, כך ביצועי האיטום שלו טובים יותר. הסיבה לכך היא שעובי האטם שונה, וגם התנאים להקמת האיטום הראשוני שונים. בשל השפעת כוח החיכוך על פני הקצה, פני האטם נמצאים במצב לחץ של דחיסה תלת-צירית, והתנגדות העיוות של החומר גבוהה יחסית; החלק האמצעי של האטם מושפע פחות מהקצה, וגם ההתנגדות שלו לדפורמציה קטנה יחסית. תחת אותו עומס מראש, סביר יותר להתרחש עיוות פלסטי באמצע האטם מאשר על פני האטם, מה שמקשה על הקמת משטח איטום ראשוני. לכן, כאשר עובי האטם מגיע לערך מסוים, ביצועי האיטום אינם משתנים או אפילו מתדרדרים. בנוסף, ככל שהאטם עבה יותר, שטח החתך של דליפת החדירה גדול יותר, ושיעור דליפת החדירה גבוה יותר.
(2) השפעת רוחב האטם היא בטווח מסוים, וכאשר רוחב האטם גדל, קצב הדליפה יורד באופן ליניארי. הסיבה לכך היא שהתנגדות הדליפה הבינונית ברוחב האפקטיבי של האטם היא פרופורציונלית לאורך תעלת הדליפה (פרופורציונלית לרוחב האטם). אבל לא ניתן לומר שככל שהאטם רחב יותר, כך ייטב, כי שטח הפנים של האטם גדול יותר. בשלב זה, יש צורך ליצור את אותו מתח לחיצה על האטם, וכוח הבורג של האטם הרחב גדול בהרבה מזה של האטם הצר.
